בס"ד

שני ילדים רכים משחקים ברוגע ובשמחה. האחות הגדולה נותרה לשמור על אחיה הקטן בבית. והיא משתעשעת איתו במשחק מרתק.

הכל סביב נעים ונקי. דירה חדשה, מטופחת, מוארת.

אחיה הקטן עוצר לרגע ממשחקו, משתהה. הוא מפנה את תשומת ליבה "יש ריח של אש, משהו נשרף".

ליבה מחסיר פעימה. היא פותחת את דלת החדר. ומה שהיא רואה מבעית את נשמתה.

לשונות של אש פורצות מהמטבח, להבות גדולות וגבוהות. האוויר הולך ונעשה מחניק, העשן מסמא את העיניים.

האבא מוזעק אף הוא ממקום עבודתו. הוא נכנס אל הבית. ליתר דיוק, מה שפעם היה הבית. ונשימתו נעתקת בתדהמה.

שחור. שחור. שחור.

את פניו מקדם ענן שחור של פיח, גחלים, שלוליות של מים. הכל חשוך, שחור משחור.

הוא פוסע לעבר המטבח, אין. אין מקרר, אין תנור, אין מיקרוגל, הארונות החינניים הפכו לגחלים נגוסים. האש בערה בעוצמות מחרידות, אכלה חדר אחר חדר, אפילו את הטיח מהקירות. לא השאירה סמרטוט לרפואה.

הוא יוצא החוצה, מצדיק עליו את הדין. מודה בכל לב לאלוקי ישראל, שכילה חמתו על עצים ואבנים, ונפשות ביתו היו לשלל.

בני המשפחה מתיישבים על גדר סמוכה, קולטים לפתע את תמונת המצב המחרידה.

תשע נפשות נותרו ברחוב. אין - להם - לאן - לחזור.

הם בוהים בהלם, במה שאך לפני דקות ספורות היה להם לבית מבטחים. ועתה הפך כולו לאיי חרבות.

אנשים טובים מכניסים אותם לביתם, מבינים שאל להם לעמוד מנגד. מתווכים זריזים נקראים אל המקום, ולבסוף נמצאת דירה בה יוכלו להעביר את הימים הקרובים.

הם נכנסים לבית חדש, ריק, וזה מה שיש להם. ארבע קירות, שמלתם לעורם, וזהו. זהו.

האש שבערה בבית, אכלה בתיאבון מוגבר את כל מה שנקרה בדרכה. בגדי יום חול. בגדי שבת. נעלי בנים. נעלי בנות. מצעים. מגבות. ספרים. תמונות. הכל.

אין אפילו משחקים להסיח את דעתם של הקטנים, הכל הפך למאכולת אש.

ובל נשכח, הרהיטים בדירה השרופה, היו רובם ככולם חדשים. כאלו שהותאמו ברוב מחשבה ויגיעה, ופריסת התשלומים עליהם בקושי התחילה...

זה עוד מבלי לדבר על הטראומות הנפשיות לשבעה ילדים. שלא מבינים איך קורה דבר כזה. איך בפתאומיות נלקח מהם כל המוכר והאהוב.

מה אפשר לומר לעולל שמחפש את הדובי האהוב שלו. איך מרגיעים פעוטה, שמסרבת להשלים עם אובדן אוסף המדבקות שנעלם לה יחד עם כל המגירה?

כאן אנחנו נכנסים לתמונה, החובה מוטלת על כולנו. אנחנו נמלא את החלל, נפריח את השממה.

יחד נעניק למשפחה היקרה הזו עולם ומלואו, נקל מעליהם את הצער הגדול, ניתן אור ותקווה בתוך החושך הנורא הזה.